בגישתו של Bert Hellinger, אהבה אינה רק רגש – היא כוח הפועל בתוך מערכת. וכמו כל מערכת חיה, גם לה יש סדר, חוקיות ותנועה פנימית.הסימטריה של האהבה אינה שוויון חיצוני אלא סדר פנימי נכון. הלינגר דיבר על "סדרי האהבה" – עקרונות עמוקים שמאפשרים לאהבה לזרום: שייכות, סדר ונתינה–קבלה. כאשר הסדר נשמר – נוצרת הרמוניה. כאשר הוא מופר – האהבה עדיין קיימת, אך היא מסתבכת, מתעוותת, ולעיתים הופכת לכאב. הסימטריה מתגלה למשל בין בני זוג: כאשר אחד נותן והשני מקבל – נוצרת תנועה. כאשר הנתינה והקבלה מתאזנות לאורך זמן – נבנית תחושת שותפות וחיבור.אך כאשר יש חוסר איזון – אחד נותן יותר מדי, השני פחות מדי, או כאשר אחד "לוקח" תפקיד שאינו שלו – המערכת מאבדת את הסימטריה. במבט קונסטלטיבי, לעיתים חוסר האיזון אינו שייך רק לזוג עצמו, אלא נובע מתנועות עמוקות יותר: נאמנות לא מודעת להורה או הזדהות עם גורל של בן משפחה, ניסיון "לתקן" עבר שלא קיבל מקום ואז – האהבה הופכת לתנועה שמבקשת להשלים משהו ישן, ואינה פוגשת את מי שנמצא כאן עכשיו. הסימטריה החבויה של האהבה מתגלה כאשר כל אחד עומד במקומו: הילד נשאר ילד, ההורה הוא הורה, העבר מקבל את מקומו וההווה חופשי להתקיים ובתוך הזוגיות – שני מבוגרים נפגשים כשווים, כל אחד שלם בתוך עצמו, וכל אחד מכיר בגורלו של האחר מבלי לנסות לשנותו. זו אינה סימטריה של זהות, אלא של כבוד עמוק לסדר וכאשר הסדר חוזר – אין צורך "לעבוד" על האהבה. היא כבר שם. זורמת, שקטה, מדויקת.
