אפקט הטלומרים - "שעון החול" של תאי הגוף שלנו
אפקט הטלומרים מתאר את הקשר הישיר בין אורח החיים שלנו – תזונה, פעילות גופנית, שינה, רמת מתח, מערכות יחסים ותמיכה רגשית – לבין קצב ההזדקנות ברמת התא. מחקרים הראו שאורח חיים מאוזן, הכולל חוסן נפשי וחוויות חיוביות, יכול להאט את קיצור הטלומרים ואף לתמוך בשמירה עליהם.
הטלומרים הם קצות הכרומוזומים, המכילים רצף חוזר של DNA. עם כל חלוקת תא, הטלומרים מתקצרים מעט. כאשר הטלומרים קצרים מדי, התא כבר לא יכול להתחלק, ומת.
אליזבת בלקבורן, שזכתה בפרס נובל יחד על ממצאה בתחום הטלומרים, מצאה קורלציה בין שחיקה ומתח נפשי להתקצרות הטלומרים, במחקר יחד עם הפסיכולוגית אליס אפל. הן מצאו בבדיקה מעבדתית בנשים שטיפלו בילדיהם החולים כרונית, שככל ששנות הטיפול – הטלומרים שלהן התקצרו, הממצה היותר מפתיע היה - שנשים שהפרספקטיבה של עצמן על מצבן, לא היה של סטרס לא הראו התקצרות ביחס ישיר לשנות החשיפה לסטרס.
מחקרים אחרים מצביעים על כך שגורמים נוספים באורח החיים יכולים להאיץ את קצב קיצור הטלומרים, ולהוביל להזדקנות מוקדמת ותחלואה. גם רגשות כמו מרמור וחשדנות, כעס ולחץ יכולים לעודד תחלואה. עוד ועוד מחקרים על המנגנונים הביולוגיים המקשרים בין רגשות אלה למצב הבריאותי שלנו מתפרסמים בשנים האחרונות ומצביעים על כך שאחד המנגנונים המרכזיים למהלכם של רגשות שליליים הוא פגיעה בתאי הגוף שגורמת להאצה בקצב ההזדקנות שלהם – וכתוצאה מכך לתחלואה מוגברת ולתמותה מוקדמת.
איך בדיוק זה קורה? התשובה נמצאת בקצות הכרומוזומים שלנו.
אפקט הטלומרים - דר' אליזבט בלקבורן ודר' אליסיה אפל
