גבישי הזמן וקנסטלציה

הקונסטלציה יוצרת מרחב שבו ניתן להבחין במחזוריות הזמן: לראות מה חוזר על עצמו, למי זה שייך, ומאיזה דור זה הגיע. בדומה לגבישי זמן*. 

מה שהיה עד לא מזמן רעיון תיאורטי - גבישים של זמן שאינם עונים על חוקי הפיזיקה הרגילים של הזמן קיבלו חיזוק מחקרי משמעותי עם פרסום מחקר מאוניברסיטת וינה (TU Wien) בספ' 2025  (קראתי – Mind Blowing! ).  המחקר הראה כי אינטראקציות פנימיות בין חלקיקים, גם בנוכחות אי־סדר ותנודות, יכולות לא רק שלא להפריע, אלא אף לייצב את המחזוריות בזמן המאפיינת גבישי זמן. ממצא זה שינה את ההבנה של התנאים הנדרשים ליצירת יציבות קוונטית.גבישי זמן (Time Crystals) הם מצב חומר קוונטי יוצא דופן, שבו מערכת פיזיקלית מציגה מחזוריות קבועה בזמן ולא במרחב. בניגוד לגביש רגיל [כמו מלח בישול], שבו האטומים מסודרים בדפוס מחזורי במרחב, גביש זמן “חוזר על עצמו” בקצב קבוע לאורך הזמן – גם כאשר המערכת נמצאת במצב האנרגיה הנמוך ביותר שלה, מצב שבו לכאורה לא אמורה להתקיים כל תנועה. הייחוד של גבישי זמן הוא בשבירת עיקרון יסוד בפיזיקה: סימטריית התרגום בזמן. בעוד שחוקי הטבע עצמם אינם משתנים עם הזמן, מצב המערכת כן משתנה באופן מחזורי. גבישי זמן אינם מקור אנרגיה ואינם מפרים את חוקי התרמודינמיקה, אך הם מרחיבים את הבנתנו את מושג הזמן עצמו. הם מלמדים אותנו שמערכת יכולה לשמר קצב פנימי מחזורי, גם כשהיא לכאורה במצב “נייח” – משהו בתוכה ממשיך לפעול, לחזור ולהתארגן מחדש בזמן, לא בגלל כוח חיצוני, אלא מתוך המבנה הפנימי של המערכת.

בקונסטלציה משפחתית אנו פוגשים תופעה דומה במישור האנושי. העברה בין־דורית אינה זיכרון מודע, אלא קצב פנימי של המערכת המשפחתית. דפוסים רגשיים, נאמנויות, פחדים, מחלות או בחירות חיים “פועמים” לאורך הדורות – גם כאשר ההקשר החיצוני השתנה לגמרי. כמו בגביש זמן, הדפוס אינו זקוק לאירוע חדש כדי להמשיך להתקיים; הוא חלק מהארגון העמוק של המערכת ומהאופן שבו היא למדה לשרוד, להגן או לשמור על שייכות. ריפוי הדפוס, או שבירת הקצב הפנימי, אינו נועד “לשבור” את הדפוס בכוח, אלא להפוך אותו למודע. כאשר הדפוס מקבל הכרה ושם, המערכת יכולה לבחור קצב חדש. - כלומרף לא מבטלים את הזמן, אלא משנים את האופן שבו המערכת חיה בתוכו.

Quantum Dissipative Continuous Time Crystals, 

Felix Russo & Thomas Pohl, Physical Review Letters, Sep 25