אי-ודאות: לא ניתן לדעת בו זמנית את המיקום והמהירות של חלקיק.
השפעה של תודעה על תוצאה (כמו בניסוי שני הסדקים).
שזירה קוונטית: חלקיקים "קשורים" זה בזה גם כשהם רחוקים מאוד זה מזה.
מערכת העיצוב האנושי משתמשת בשפת הפיזיקה הקוונטית כדי להסביר איך מידע, תודעה ואנרגיה נעים ומשפיעים עלינו ברמה האישית:
העיצוב האנושי מדבר על השפעות אנרגטיות ממיקום גרמי השמיים בזמן הלידה – מושג שמתכתב עם הרעיון הקוונטי של שדות אנרגיה בלתי נראים, המשפיעים על מבנים פיזיים.
המפגש בין שני אנשים בעיצוב האנושי יוצר תרשים משותף ("מפה זוגית") – מזכיר את רעיון השזירה הקוונטית: חיבור בין שדות אנרגיה שמעורר תגובות חדשות.
כמו בפיזיקה הקוונטית, גם העיצוב האנושי אינו נותן "חוקים מוחלטים", אלא מפת פוטנציאל. הוא מכוון אותנו להקשיב לסמכות הפנימית שלנו (רגשית, סאקרלית, אינטואיטיבית וכו') במקום לנסות לשלוט בעולם מהראש בלבד – בדומה לעיקרון חוסר הוודאות של הייזנברג.
העיצוב האנושי מתאר שדות אנרגטיים (הילה) שמשפיעים ומושפעים כל הזמן. זה מתכתב עם תפיסות קוונטיות של השפעה לא-לוקלית – אנחנו משפיעים ונפגעים גם מעבר למרחב הפיזי הישיר.
הקשר בין פיזיקה קוונטית לעיצוב האנושי אינו מתבסס על נוסחאות, אלא על הבנה עמוקה של תודעה, שדות אנרגטיים, פוטנציאל ואינטראקציה. הפיזיקה הקוונטית מעניקה לעיצוב האנושי מסגרת רעיונית עדכנית – שמציעה הסתכלות על החיים כהרמוניה דינמית בין גוף, תודעה ותזמון קוסמי.