"החיים שקיבלתי. החיים שנתתי. החיים שאני מניעה".
התראיינתי לפודקאסט של אמנון רגב "הכל פתוח"
פרק מספר - 82 - עם : שלומית- אורשינא קניגסברג - שם הפרק - "החיים שקיבלתי. החיים שנתתי. החיים שאני מניעה".
מה ילדה בת 12 לומדת ממסע באפריקה? מה קורה כשנוסעים בהודו, נפאל ובהימלאיה בשנת 1981בלי גוגל, בלי וייז ובלי טלפון נייד?
ומה קורה כשהאדם שנתן לך את החיים זקוק לתאים מתוך הגוף שלך כדי להמשיך לחיות?
.
בפרק הזה אני יוצא למסע עם אישה שהחיים שלה הם סיפור של: סקרנות
, אומץ , נתינה , גוף , מדע , תודעה , משפחה , מסע
ובעיקר בתנועה.
.
מסע שמתחיל בילדות ובנסיעות עם ההורים לאפריקה.
ממשיך להודו, נפאל, תאילנד, סין ולהימלאיה.
עובר דרך טיפולי פוריות, תרומת ביציות ולידה של שלושה ילדים.
ומגיע לרגע עוצמתי במיוחד:
24 בספטמבר 2019, קליבלנד.
היא תורמת מח עצם לאבא שלה.
האדם שממנו היא קיבלה את החיים — מקבל ממנה משהו מתוך הגוף שלה כדי להמשיך לחיות.
.
ומכאן נפתחת שיחה עמוקה על החיים שאנחנו מקבלים, החיים שאנחנו נותנים והחיים שאנחנו משיבים. אנחנו מדברים גם על שושלת נשית של נשים עם "ידיעה", על החיבור בין מדע לתודעה, על המסע לבהוטן ועל השאלה:
מה מאפשר לחיים להמשיך לנוע?
ואולי השאלה החשובה ביותר היא:
איפה בחיים שלנו התנועה נעצרה?
.
אחד המשפטים שנשארו איתי מהשיחה:
"אני לא מחפשת מה מקולקל באדם. אני מחפשת איפה התנועה נעצרה."
כי לפעמים אנחנו לא צריכים חיים חדשים.
אנחנו צריכים להחזיר תנועה לחיים שכבר יש לנו.
לשאול שאלה חדשה.
להעז לפתוח דלת.
להסכים לא לדעת.
או פשוט לעשות את הצעד הראשון.
